זוגיות למה היא כל כך קשה 

דני ורינת הם זוג שהגיע לטיפול זוגי.  בפגישה הראשונה, הם תיארו משבר זוגי עמוק שכתוצאה ממנו אף חשבו להיפרד ולנסות לחיות בנפרד.   למרות זאת, הם החליטו לעשות מאמץ וללכת לטיפול זוגי על מנת לנסות ולשקם את הקשר. לזוג שני ילדים מתבגרים .

בני הזוג תארו תחושה של בדידות וניכור.  לדבריהם, כמעט כל נושא שיחה ביניהם הופך לוויכוח, ולכן לאחרונה הם נסוגו לשתיקות ארוכות.   שניהם היו מאוד סקפטיים לגבי האפשרות שהטיפול הזוגי יעזור להם.

רינת תיארה את דני כאדם חסר אחריות, שלא ניתן לסמוך עליו.  היא התלוננה שהיא נושאת לבד בעול האחריות לכל ענייני הבית והילדים וכי היא מרגישה שדני הוא כמו ילד שלישי.  היא הוסיפה שהחיים לצדו של דני מעייפים ומתישים אותה משום שהיא צריכה לדאוג להכל לבד.

דני לעומתה התלונן שכל דבר אצל רינת צריך להיות מתוכנן שנה מראש ואין שום מקום לספונטניות. סדר היום שלה ושל הילדים חייב להתנהל על פי תוכנית קבועה ואין שום מקום לחריגות.   אם הדברים לא  מסתדרים בדיוק בדרך שלה היא כועסת  ומתעצבנת על כל העולם.  הוא הוסיף שיש לה תמיד ביקורת על כל מה שהוא עושה ולכן הוא נמנע מלעשות דברים בבית.

דני ורינת הכירו אחד את השניה בתחילת שנות העשרים שלהם.  שניהם עבדו אז באותו משרד ולמדו בערב.  דני סיפר שרינת מצאה חן בעיניו מהרגע הראשון.  הוא העריץ את החריצות שלה והאחריות שלה.  הוא הרגיש שהיא יודעת מה היא רוצה מהחיים וניתן לסמוך עליה.  רינת אף היא הוקסמה  מדני כבר מהפגישה הראשונה.  הוא היה שופע הומור, מצחיק, מפתיע, והיא נהנתה מאוד לבלות במחיצתו. שניהם הרגישו שהם נועדו אחד לשני. 

מהדברים האלו  ניתן ללמוד על החוזה הפסיכולוגי, הבלתי כתוב, בין דני ורינת.  כל זוג בתחילת היחסים יוצר חוזה פסיכולוגי.  בחוזה הפסיכולוגי נקבעים הכללים והתפקידים של מערכת היחסים.  החוזה נקרא חוזה פסיכולוגי משום שהוא נעשה באופן בלתי מודע ומשום שהוא אינו כולל רק תפקידים  טכניים (מי יעשה מה)  אלא גם תפקידים רגשיים (מי יבטא רגשות, איזה רגשות יבטא כל אחד).  החוזה מוסכם על שני הצדדים מכיוון שהוא עונה לצרכים של שני בני הזוג מבלי שהם יקיימו עליו דיון.  בהמשך יהווה החוזה מעין תבנית ליחסים.  לדוגמא, החוזה הפסיכולוגי הלא מודע שנחתם בין דני לרינת היה:  רינת  תהיה  אחראית ותדאג שהכל יתפקד כמו שצריך ודני  ידאג לבידור ולכייף.  הבעיה המתעוררת בד"כ אצל בני זוג היא שאותם ההסכמים הלא מודעים שנעשו בתחילת הקשר מהווים מקור להרבה כעסים וריבים בהמשך היחסים משום שהם מקבעים התנהגויות אצל שני בני הזוג, וכשאלו לא מתאימות יותר לצרכים של בני הזוג הם מעוררים הרבה כעס. 

 ניתן לראות זאת היטב בדוגמא  של דני ורינת. בתחילת הקשר דני נמשך לאחריות והרצינות של רינת, ורינת נמשכה לספונטניות ולקלילות של דני.  אולם, במשך הזמן, ההתנהגויות שלהם קובעו ואף הוקצנו וכי ככל שרינת לקחה יותר אחריות, דני לקח פחות, וככל שדני לקח פחות רינת נאלצה להיות יותר אחראית ורצינית.  עתה לא ניראה לה התנהגותו של דני כקוסמת, אלא כחסרת אחריות.  דני מצדו, כבר לא ראה את רינת כדמות נערצת שיודעת מה היא רוצה מעצמה אלא כדמות כפייתית וחסרת ספונטניות.

המצב הזה בו אותן התכונות שמושכות את בני הזוג בתחילת הקשר מהוות מאוחר יותר בסיס לריבים ומחלוקות בלתי פוסקים משותף לזוגות רבים.  על פי שיטת האימגו שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס ארווין,  לכל אחד מאתנו יש דימוי (IMAGO) של בן הזוג האידיאלי.  דמות זאת מורכבת מהדמויות שטיפלו  בנו בראשית חיינו והיא "מוטבעת" בלא מודע שלנו בגיל מוקדם ביותר.  בהמשך חיינו נמשך מבחינה רומנטית לדמות המתאימה לדימוי הזה.

על פי מודל האימגו קיימים 4 שלבים אוניברסליים  בזוגיות:

שלב א: שלב ההתאהבות הרומנטית

שלב ב:  שלב האכזבה

שלב ג:  שלב מאבקי הכוחות

שלב ד: ייאוש

 הדריקס טוען  שבשלב הראשון-שלב ההתאהבות הרומנטית,  אנחנו משליכים על בן הזוג את הדימוי (האימגו) שקיים אצלנו בראש על בן זוג אידיאלי.  בשלב זה  אנחנו למעשה עיוורים ומכחישים כל תכונה שלילית שמתגלה בבן הזוג ודבקים באשליות שלנו.  שלב זה מאופיין בתחושות חיות ושלמות.

בשלב השני-שלב האכזבה-אנחנו מתפכחים מהאשליות שהיו לנו בתחילת הקשר. אנחנו מגלים תכונות שקשה לנו לסבול בבן הזוג שלנו. בד"כ אלו תכונות שהערצנו בהתחלה. מכיוון שאנחנו מאוכזבים מאובדן החלום, אנחנו מתחילים לכעוס. אנחנו מנסים לגרום לבן הזוג השני להיות טוב אלינו, ושיתאים לציפיות שלנו.

 השלב השלישי הוא שלב של מאבקי כוח כוחות.  על פי הנדריקס, קיימים 3 מקורות לקונפליקט היוצר מאבק כוח:

§         בני הזוג שלנו מעוררים בנו חרדה ע"י העלאת חלקים אסורים מתוך עצמנו.  (למשל אם אנחנו מתכחשים לתוקפנות שבנו ובן הזוג מבטא זאת במקומנו הדבר עלול לעורר חרדה פנימית).

§         לבני הזוג שלנו יש, או נראה שיש, אותן תכונות שליליות שהיו להורינו, לפיכך הם זורים מלח על פצעים ישנים.  אנחנו מרגישים שאנחנו חוזרים לסיטואציות מימי הילדות שלנו בהן הרגשנו קטנים וחסרי אונים והדבר מעורר בנו כאב ותסכול.

§         אנחנו משליכים על בני הזוג שלנו את התכונות השליליות המוכחשות שלנו ומחצינים בכך מאבק פנימי שלנו. התכונות ש"מקפיצות" אותנו בבן זוגנו הן אותן התכונות שיש גם לנו אבל אנחנו לא מודעים להן.

 והשלב הרביעי והאחרון על פי הנדריקס הוא שלב הייאוש.  בשלב זה הזוג מתייאש ומפסיק לנסות לשנות את בן הזוג השני.

 נשמע חסר סיכוי לא?  אלא שהנדריקס טוען ההיפך. לפיו, הציפייה ליחסים אידיאליים, חופשיים מסכסוך, היא ילדותית ואינה מביאה בחשבון את התהליך הטבעי.  הסכסוך הוא סימן שהנשמה מחפשת מחדש את הביטחון שלא קבלה בילדות. כלומר, על מנת לרפא את פצעי ילדותינו אנו בוחרים בבן זוג דומה להורינו וגם מייצג חלקים שדוכאו בנו.  לכן בן הזוג הזה מתאים לנו אם כי לאו דווקא נוח.  קבלת הביטחון מבן זוג שלא יכול לתת אותו בקלות, היא המקור לחוויה מתקנת ומרפאה של חוסר בביטחון בילדות.  עוד גורס הנדריקס שהאהבה הרומנטית היא הדבק הקושר שני אנשים בלתי מתאימים בתחילת יחסיהם, כדי שיעשו את הפעולות הדרושות לריפוים.  אם אנחנו נשארים תקועים בשאיפה לאהבה רומנטית –אנו תקועים מבחינה רגשית בשלב ההתקשרות המתאים לגיל שנה.  היחסים שלנו צריכים לצמוח דרך כל שלבי ההתפתחות שטופלו שלא כהלכה בילדותינו.

 כאמור, על מנת לרפא את פצעי הילדות ולצמוח לאהבה בוגרת, אין מנוס מלעבור את השלבים המתוארים למעלה. אולם באמצעות הטיפול הזוג יכול ללמוד לראות את קשרי האהבה באור מציאותי יותר, ולזנוח את האשליה שהאהבה צריכה להיות ללא מילים ולענות על כל החלומות.  אם הוא מבין שכדי להצליח בה יש צורך במחויבות ועבודה מודעת אז הוא יכול לצמוח ולהשתנות ולבנות זוגיות ממקום בוגר יותר .